פרשת אמור-כל יהודי חשוב!!
ראינו בפרשה שיש הבדל בין כהן גדול לבין כהן הדיוט. שלכהן הדיוט מותר להטמא לשבעה קרובים שלו כשהם נפטרים. אבל לכהן גדול אסור אפילו לאביו ואמו. ולכאורה מה ההבדל בינהם ? הרי שניהם עובדים בבית המקדש והם קדושים. ומדוע אסור לכהן הגדול להטמא אפילו לקרובים שלו ביותר?
פרשת אמור-כל יהודי חשוב!!
ראינו בפרשה שיש הבדל בין כהן גדול לבין כהן הדיוט. שלכהן הדיוט מותר להטמא לשבעה קרובים שלו כשהם נפטרים. אבל לכהן גדול אסור אפילו לאביו ואמו. ולכאורה מה ההבדל בינהם ? הרי שניהם עובדים בבית המקדש והם קדושים. ומדוע אסור לכהן הגדול להטמא אפילו לקרובים שלו ביותר?
אלא אומרים בעלי המוסר -שהסיבה לכך היא: כי לצדיק וגדול הדור אין להראות קרבה ואהבה לאחד ממשפחתו יותר ממה שמקרב ואוהב לשאר יהודי, והכהן הגדול הוא ראש של כלל ישראל
וכמו שמסופר-על רבן של ישראל הרה"ק רבי אלימלך מליעז'נסק זי"ע שעוד בימי חורפו, חקק לעצמו כלל גדול באהבת ישראל וקבלה גמורה קיבל על עצמו, שיהיה כל יהודי בעולם שווה בעיניו כאילו היה זה הוא בעצמו, ושלא יחוש בנפשו שום הבדל, אפילו דק מן הדק, בין אהבת בניו שלו לבין אהבת שאר בני ישראל. את המשימה הקשה הזו שם לו רבי אלימלך למטרה, ומוכן היה לכתת את עצמו עד אשר דק לעפר, כדי להשיגה. בימים ההם היה מעשה, בעת אשר שב פעם רבי אלימלך לעירו אחרי מסע ארוך של גלות ונדודים שערך על פני הארץ, אחרי עידן ועידנים שלא ראה את ביתו ואת משפחתו ולא שמע מאומה מן הנעשה והנשמע בין כותלי מעונו. בהגיעו אל שערי העיר, חלפה על פניו עגלת-צב רתומה לסוסים מהירים, אשר יצאה את העיר בנסיעה חפוזה. מבלי משים, הגיעו לאוזניו של רבי אלימלך כמה תיבות מן השיחה שניהלו שני עסקנים מבני מתא אשר ישבו על העגלה. וכה אמרו זה לזה: "...עלם רך וטוב הוא לייזר הקטן נשמה טובה... מצוה לעשות כל מאמץ כדי להציל את חייו... אסור לחסוך בהוצאות... מי יתן, וייאות הפרופסור לבוא לראותו..." רבי אלימלך כמו קפא על עומדו, לבו החלו להלום בחוזקה וזיעה קרה שטפה את כל גופו: 'לייזר' – הלא בנו יקירו הוא, אלעזר! מי יודע מה אירע לו? מדוע צריכים להציל את חייו? ירחם ה'!... עד מהרה נעלמה העגלה מנגד עיניו, ולא נותר אל מי לפנות ולברר את פשר הדברים ששמע. היטיב רבי אלימלך את תרמילו על כתפו והחיש צעדיו אל עבר ביתו, כשלבו הולם בקרבו מרוב דאגה.
בהמשך הדרך, פגש מספר יהודים מבני העיר אשר עמדו ושוחחו אף הם על אודות מצבו האנוש של לייזר. כאשר התקרב אליהם שמע, כי מדובר בלאזר'ל אחר, בנו של יחזקאל הבלן. הדאגה העמוקה שקיננה בקרבו עד כה, רפתה קימעה, כחוט השערה. תיכף ומיד, תפס רבי אלימלך את ראשו בשתי ידיו והחל נוהם אל עצמו במרירות נוראה: "אוי, מיילך, מיילך! לשם מה נדדת וכיתתת את רגליך בגלות?! וכי איזה תועלת השגת בכך?! מה ערך יש לכל עבודתך וסיגופיך, אם חש אתה עדיין הבדל בין לייזר שלך ללייזר של יחזקאל הבלן?!"... ולא נכנס רבי אלימלך לביתו, כי אם סב מיד על עקביו, פנה לאחור וחזר לערוך תקופת גלות נוספת...
ומכאן רואים כמה החשיבות שצריך לאהוב ולכבד כל יהודי באשר הוא, ולא משנה איזה עדה ואיזה מגזר הוא שייך. ומה מעשיו ואיך הוא נראה . כולם אהובים לפני בורא עולם. כולם בנים של ה׳ יתברך! ועלינו להרבות אהבה ואחווה שלום ורעות!!
.
וזה המיוחדות שהייתה לר׳ שמעון בר יוחאי שכשיצא מהמערה בפעם הראשונה התחיל לשרוף אנשים. שלא היו ראויים בעיניו. עד שאמרה לו בת קול תחזור למערה לעוד שנה. ובפעם השנייה שיצא הוא החייב את כל מי ששרף. ומדוע? כי הבין שכל יהודי הוא חשוב. וכל יהודי הוא נשמה גדולה. ואפילו שעושה עבירות וחוטא ונופל, יש סיכוי שיחזור בתשובה יום אחד. ולכן זכה רשב״י שכולם עולים למירון ביום לג׳ בעומר- יום פטירתו. ולא זכו כן שאר התנאים. כי הוא אהב את כולם וכיבד כל יהודי. וממנו אנו צריכים ללמד איך להרבות אהבה ולהתרחק מהשנאת אחים שיש היום. ורק כך נזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
קישור מקוצר לכאן: https://www.haravlasry.com/?p=945
כתיבת תגובה